הבלוג הזה הוא קצת פחות פוסט מקצועי אלא יותר פוסט אישי, עליי.
מאז שהייתי ילדה נמשכתי לצד הריאלי, למדתי מתמטיקה, כימיה ופיזיקה לבגרות (למרות שלבסוף לא עשיתי בגרות בפיזיקה מסיבות שהיום לא היו עוברות במערכת החינוך, אבל זה כבר שייך לפוסט העצמה אחר). היה לי קל לקחת את הנוסחאות והתבניות ולהגיע לפתרון הבעיה.
מתוך כך, הבחירה ללמוד בטכניון הייתה מאוד קלה. בחרתי ללמוד הנדסת חומרים-פיזיקה. כן כן, זה היה הניצחון הקטן שלי, אמנם ללא בגרות בפיזיקה אבל עם תואר ראשון 😊.
הלימודים בטכניון היו מאוד מאתגרים, מעבר לכך שסיימתי בת יחידה בין בנים, הלימודים היו תובעניים מאוד. אחרי השנה הראשונה הבנתי שפרטנר טוב, תומך ומכיל זו הדרך הנכונה.
והפרטנר שלי ללימודים היה מושלם! עם ידע שלא מהעולם הזה, מכיל אותי עד אין קץ (אתגר בפני עצמו….) והיה לנו דיל מהסרטים – הוא יושב איתי על החומר עד שאני מבינה, ואני דואגת שהוא יאכל טוב !
התוצאה – אני סיימתי את התואר הכפול בהצטיינות והוא סיים עם קילוגרמים עודפים (שירדו מאז…. ).
משם עברתי לתעשייה ועבדתי 15 שנים עד שהחלטתי לעשות שינוי מקצועי ואישי.
והבישול? הוא חלק מחיי מאז שאני זוכרת את עצמי. ברגע שיכולתי לעמוד על שרפרף, אני זוכרת את עצמי מכינה להוריי ארוחות בוקר בשבתות.
הסקרנות שלי לבשל, היכולת האוטודידקטית שלי ואמא שמאפשרת ללכלך את המטבח הוליד בשלנית חובבת.
מעולם לא עבדתי עם ספר מתכונים, תמיד ניסיתי, טעמתי ותיקנתי.
כדי לקבל את הגושפנקה לכך, היה לי חלום ללכת למאסטר שף, אבל אף פעם לא היה לי את האומץ (מה יקרה אם הם לא יאהבו את מה שאני אכין). בשנת 2016, גיא בעלי, רשם אותי בהפתעה לתוכנית.
אחרי האודישנים הראשונים, הגעתי לשלב האודישן מול השופטים. זה בהחלט היה אירוע מכונן. נכנסתי עם עגלת האוכל אליהם והרגשתי שאני צופה בעצמי בטלוויזיה תלת ממד 😊.
והם אהבו אותי. קיבלתי מחמאות אפילו מיונתן רושפלד, וזה מאתגר מאוד….
הגעתי להתמודדות על מקום בנבחרת והצלחתי.
מפה לשם, תקופה מאוד סוערת. המתחים לפני הצילומים, להתאמן על מתכונים שונים. כל בני הבית הפכו להיות שפני ניסיונות למטעמים החדשים.
לבסוף הודחתי, אבל עם גאווה וסיפוק. לקחתי מהחוויה הזו הרבה מסקנות לחיים (ריאלטי או לא?)